בחירת שחקן לסרטון תדמית מתחילה בהגדרת דמות בכתב, לא בצפייה בבוקים. אחד עשר שדות מכריעים מי מתאים: מי הוא בפריים, איך הוא נראה, מה הוא אומר, מתי הוא פנוי — ואיפה מותר לכם להקרין את הסרטון ולכמה זמן. השדה האחרון מזיז את המחיר יותר מהניסיון, ורוב העסקים נזכרים בו רק אחרי האודישן.
הבעיה מתחילה בניסוח, לא בחיפוש
בעל עסק שאומר למפיק ״מישהי נחמדה בת שלושים״ יקבל מאתיים מועמדות שכולן נחמדות ובנות שלושים. אף אחת לא נפסלה ואף אחת לא נבחרה, כי לא הוגדר דבר שאפשר להכריע לפיו. אותו משפט עצמו, כשהוא מפורק לשדות, מצמצם את הרשימה לעשרה שמות עוד לפני שמישהו פתח סרטון אחד.
ההבדל אינו בכמות המידע אלא בסוג שלו. ״אמינה״ הוא רושם, לא שדה. גיל, לוק, סגנון דיבור, יכולת טקסט, אזור מגורים וזמינות בתאריך — אלה שדות שאפשר לסנן לפיהם ואפשר להתווכח עליהם מראש. הטבלה שלמטה היא התרגום המלא בין השניים.
מה צריך להגדיר לפני שמתחילים לחפש בכלל?
את התפקיד, לא את האדם. תפקיד מוגדר היטב הוא כזה ששני אנשים שונים בעסק יקראו אותו ויבינו ממנו את אותו דבר. אם מנהל השיווק והצלם מדמיינים שתי דמויות שונות, ההכרעה תיפול ביום הצילום מול שחקן שכבר עומד בסט — וזה המקום הכי יקר להחליט בו.
טבלת הגדרת דמות — אחד עשר שדות להעתקה
העתיקו את הטבלה למסמך, מלאו אותה לכל תפקיד בנפרד, ושלחו אותה כמות שהיא למפיק, לצלם או למי שמנהל לכם את הליהוק. תפקיד שהטבלה שלו חסרה שדה הוא תפקיד שהשדה הזה יחזור אליכם כשאלה בשש בבוקר ביום הצילום.
| # | שדה | מה כותבים בו | מה קורה כשהוא נשאר ריק |
|---|---|---|---|
| 1 | שם התפקיד בפריים | מה האדם עושה, לא מי הוא: ״המנהלת שמסבירה למצלמה״, ״הלקוח שנכנס לחנות״ | שני תפקידים שונים מלוהקים כאילו הם אחד |
| 2 | טווח גיל | טווח של שמונה עד עשר שנים, לא מספר בודד | מועמדים מצוינים נפסלים על שנתיים שאיש לא יבחין בהן |
| 3 | מגדר ומבנה גוף | רק אם זה באמת רלוונטי לסיפור. אם לא — כתבו ״ללא העדפה״ | מצמצמים את הבריכה בחצי בלי סיבה |
| 4 | לוק ורמת טיפוח | יומיומי, עסקי, מטופח, אתלטי. כולל שיער, זקן, משקפיים, קעקועים גלויים | מגיע אדם מושלם עם קעקוע שלא מתאים למותג |
| 5 | סגנון דיבור, שפה ומבטא | עברית שוטפת, מבטא מסוים, ערבית, אנגלית. וגם: קצב מהיר או רגוע | הטקסט נשמע נכון בקריאה ולא נשמע נכון בפה |
| 6 | טקסט — כמה ואיך | מספר משפטים משוער, ואם הוא נאמר למצלמה, לדמות אחרת, או מוקלט בנפרד | לוהק אדם שיודע להיראות טוב ולא יודע לומר משפט |
| 7 | ניסיון נדרש מול מצלמה | ללא ניסיון, ניסיון בסיסי, או שחקן מנוסה. וגם: ניסיון בטלפרומפטר | משלמים על ניסיון שהתפקיד לא דורש, או להפך |
| 8 | לבוש — מי מביא ומה | שלוש אפשרויות מהארון של האדם, או הפקה שמלבישה | ארבעה אנשים מגיעים בחולצה באותו צבע |
| 9 | תאריך, אזור ושעות | תאריך מדויק, שעת קריאה, שעת שחרור משוערת, כתובת הצילום | אישורי הגעה שניתנים על סמך הנחות שגויות ומתבטלים ברגע האחרון |
| 10 | שכר ותנאי תשלום | סכום ליום, מה קורה בשעות חריגות, ומתי משלמים בפועל | משא ומתן מתחיל אחרי שכבר בחרתם, כלומר מעמדה חלשה |
| 11 | זכויות שימוש | אילו מדיות, איזו טריטוריה, לכמה זמן, ואם יש בלעדיות בקטגוריה | הסרטון יורד מהאוויר או שמשלמים שוב על אותו חומר |
איך מנסחים את שדה המראה בלי לפסול את האנשים הנכונים?
מתארים תפקוד, לא יופי. ״נראית כמו מנהלת חשבונות שעובדת כאן חמש שנים״ הוא ניסוח שאפשר לעבוד איתו; ״יפה אבל לא יותר מדי״ הוא ניסוח שכל אחד יפרש אחרת. שאלת הבקרה פשוטה: האם האדם הזה היה יכול להיות באמת עובד או לקוח בעסק שלכם, או שהוא נראה כמו מישהו שהובא לצילום.
למה זכויות השימוש נסגרות לפני האודישן ולא אחריו?
כי אחרי האודישן כבר בחרתם. ברגע שיש שם אחד שהקריאייטיב התאהב בו, כל שינוי בתנאים הוא ויתור שלכם. מה שקונים בסרטון תדמית אינו יום עבודה אלא רשות להשתמש בפנים של אדם — וזו הרשות שקובעת את הפער בין הצעה להצעה. מי שמצרף את השדה הזה לפנייה הראשונה מקבל הצעות שאפשר להשוות ביניהן.
מה שדה זכויות השימוש כולל בפועל
ארבעה רכיבים, וכל אחד מהם משנה את המחיר בנפרד. שדה אחד בטבלה — ארבע שורות בחוזה.
| רכיב | מה מגדירים | מה קורה כשלא מגדירים |
|---|---|---|
| מדיות | אתר, יוטיוב אורגני, ממומן במטא, טלוויזיה, שילוט חוץ, תערוכות | סוגר לאורגני ומגלה שאסור לו לדחוף תקציב מדיה לאותו סרטון |
| טריטוריה | ישראל בלבד, או גם שווקים נוספים | קמפיין שיוצא לחו״ל דורש משא ומתן חדש בלוח זמנים קצר |
| משך | שישה חודשים, שנה, שנתיים, או ללא הגבלת זמן | הסרטון שעדיין ממיר צריך לרדת בדיוק כשהוא עובד |
| בלעדיות בקטגוריה | אם האדם רשאי להופיע אצל מתחרה, ולכמה זמן | אותן פנים מופיעות בפרסומת של המתחרה שלושה חודשים אחרי |
ההשוואה בין המשתנה הזה לשאר מרכיבי התמחור מפורטת במדריך כמה עולה שחקן, פרזנטור או ניצב ליום צילום, שמדרג אחד עשר משתנים לפי כיוון ההשפעה והמשקל היחסי שלהם.
איך בודקים יכולת טקסט בלי אודישן פיזי?
מבקשים שתי שורות מהתסריט שלכם, לא מונולוג מוכן. שוריל ערוך מציג את הרגעים הטובים של חמש שנים; שתי שורות אמיתיות מראות תוך חצי דקה אם המשפט יושב בפה. אחר כך מבקשים את אותה שורה בטון שני, אחרי הכוונה קצרה — כי מה שבאמת נבדק הוא לא הביצוע הראשון אלא היכולת לשנות אותו לפי בקשה.
כמה מועמדים צריך לכל תפקיד בסרטון תדמית?
לתפקיד עם טקסט: שורטליסט של שלושה עד חמישה, ומועמד גיבוי אחד מאותו טווח גיל ולוק — כדי שהחלפה לא תדרוש שינוי לבוש או שכתוב שורה. לתפקידי רקע צריך יותר, כי אי־הגעה שם מורגשת בכמות. שיעור אי־ההגעה המצטבר שנמדד במערכת: [יש להוסיף נתון מאומת].
מה ההבדל בין שחקן לפרזנטור בסרטון תדמית?
שחקן מגלם דמות בתוך סיטואציה; פרזנטור מדבר ישירות אליכם, בגוף ראשון, ולרוב לקמרה. שני התפקידים נראים דומה ברשימת מועמדים ונבחרים לפי קריטריונים הפוכים. אם הסרטון בנוי על מישהו שמסביר את המוצר מול העדשה, מה שאתם צריכים נמצא בעמוד פרזנטורים לעסקים ולמותגים. ההבחנה המלאה בין חמש הקטגוריות מפורטת בכתבה שחקן, פרזנטור, ביט או ניצב.
מהטבלה אל יום הצילום
אחרי שהטבלה מלאה, החיפוש עצמו הופך לטכני. מסננים לפי הגיל, הלוק והאזור, שומרים שורטליסט, שולחים אודישן עם התסריט האמיתי, ומשבצים רק אחרי אישור הגעה מתועד. ההגדרה שכתבתם היא בדיוק מה שנכנס לשדות החיפוש, וזו הסיבה שכדאי לכתוב אותה במונחים שאפשר לסנן לפיהם.
לתפקידים בסרטון תדמית — העובד ברקע, הלקוח המרוצה, המנהל שמדבר — הפירוט המלא נמצא בעמוד שחקנים לסרטוני תדמית. לקמפיין פרסומי עם דמות מובילה וטקסט, ההליך והתמחור שונים ומתוארים בעמוד מאגר שחקנים לפרסומות.
רב ניצב אינה סוכנות ואינה מעסיקה את הכישרונות: היא מערכת שבה פותחים יום צילום, מסננים מאגר, מנהלים אודישנים ואישורי הגעה, ומשבצים. את הגדרת הדמות עדיין צריך לכתוב מישהו — והטבלה למעלה היא הדרך הקצרה לעשות את זה פעם אחת ולא שלוש.
תגובות ושאלות
אין עדיין תגובות. יש לכם שאלה על הנושא? כתבו אותה כאן.